סביב שנת 1770 היו מרבית ה'אגרופים' מסודרים במינהל האוסטרי . המריבה עם בקאריה לא הסתיימה , שכן וארי המשיך לטעון , כי הוא , כמייסדם של האקדמיה ושל כתב-העת , אחראי על כל הפעולות והכתבים של החברים . בפרק זה נעקוב אחר המתרחש בין שני הפלגים ויחסם למי שנחשב בעיניהם לפלג השלישי ג' - אנרינלדו קארלי . הפילוג היה אמנם על רקע אישי , אך היה בו גם מן האידאולוגיה והפרקטיקה . וארי ותומכיו רצו להגיע מתוכנית-על לרפורמות לקונסטיטוציונליזם מלא ; בקאריה ונאמניו צבעו את הרפורמיזם שלהם כפקידים בכיריםבצבעי האוטופיזם נוסח רוסו ודומיו ; ואילו קארלי והאגף השמרני במועצה הכלכלית המשיכו להעדיף שינויים מדיניים וחברתיים הדרגתיים כל-פני רפורמה רדיקלית . כניסתם של חברי האסכולה למערכת הממשלית של העוצרות ההבסבורגית אינה מסמלת רק את נצחונם ואת כישוריהם אלא גם את גדולתה של המערכת הוינאית , אשר השכילה להבין , כי לצד השמרנים מבית מדרשו של הסנטור גבריאל וארי יש הרבה מקום פנוי לחדשנים מסוגם של פייטרו וארי הבן , בקאריה והאחרים . הם הוכיחו כבר באמצע שנות השישים , כי הם הצליחו לחדש כמעט בכל תחום - מדינה , משפט , דת , כלכלה , ספרו...
אל הספר