ב-29 בנובמבר עלה בקאריה על המרכבה ועשה דרכו חזרה הביתה למילנו . הפעם הוא היה לבדו . אלסנדרו הכועס והממורמר יצא אף הוא את פריז באותו היום אך לכיוון ההפוך - ללונדון . בקאריה הגיע למשפחתו ב-12 בדצמבר , לאחר שנעדר 70 יום ( מהם 40 ימים בפריז . ( אלסנדרו סיים את מסעו הארוך רק ב-19 במאי , 1767 אך הוא לא חזר לארמון וארי אלא השתכן ברומא עד יום מותו בשנת . 1819 כל השכנועים של אלסנדרו , מורלה והאחרים וכל המכתבים ה"מאיימים" מפייטרו לא הועילו . האהבה והגעגועים גברו על השכל וההגיון הקר . עוד ב-15 בנובמבר כתב בקאריה מכתב הסבר לפייטרו מדוע עליו , לפי הבנתו , לשוב לביתו . לדעתי , זהו המכתב החשוב והאמיץ ביותר שבקאריה כתב בכל חייו : " כתבת › לי › מעמקי › לבך › ובכנות › של › ידיד-אמת › , ואני › מודה › לך › על › כך › , להוציא › מספר › משפטים › אשר › ציערו › אותי › ... › כל › נימוקיך › ונסיונותיך › להניעני › , הינם › כושלים › , וכבר › אלסנדרו › ניסה › אותם › קודם › לכן › וללא-הצלחה › ... › הובלתי › לפריז › כחדל-אישים › המובל › להוצאה-להורג › , שם › נאלצתי › לבלוע › את › כאבי › ואת › עצבותי › , ונסיתי › בכל ...
אל הספר