האופן , שבו נאמר בסוף " תודה רבה , " יכול להיות ההבדל בין מחיאות כפיים סוערות לבין שביעות רצון מטעם הקהל או אפילו לבין מבט של אכזבה . רוב המציגים ממעיטים בחשיבות שלב זה ועושים אותו בצורה לא אפקטיבית . ראשית , יש לומר : "תודה רבה . " לא "זהו , " לא "זהו בעיקרון , " לא "זהו בגדול , " לא "אני סיימתי , " לא "עד כאן . " רק שתי מילים נאמר בסוף : "תודה רבה " ! גם לא : "זהו , תודה רבה . " שנית , יש שאומרים תודה רבה" ורצים מיד החוצה לפגישה הבאה . אלו משדרים לחץ , חוסר סבלנות וסובלנות לקהל . או שהמציג אומר : "תודה רבה" ומתחיל לנתק את המחשב ולארוז את דבריו במהירות . או שהמציג מתיישב , נושף , כאילו סיים מסע ארוך וקשה . הדבר משדר חולשה וחוסר מקצועיות . או שהמציג מתיישב באנחת תסכול , ולעתים גם משתף את היושב לידו ... והקהל רואה ומתרשם . יש אלה , שכשהם אומרים " תודה רבה" הקול שלהם נחלש , המבט שלהם מושפל , או שהם מביטים אחורה למסך כאילו לוודא שנגמר . דרך זו לסיים את הפרזנטציה משדרת חולשה , ולא יוצרת התלהבות . אנו נאמר " תודה רבה" בעוצמה : " תודה רבה " ! עם סימן קריאה בסוף . נעלה בעוצמת הקול , נפתח את י...
אל הספר