אף שתפיסה זו שרירה וקיימת גם היום , במרוצת השנים חל בה כרסום מסוים שבא לידי ביטוי בהגמשת שיקול הדעת המופקד בידי הרשות המבצעת ומתן הסמכה לרשות המבצעת לקבוע כללים . שינוי זה משקף את התמורה שחלה ביחס לרשות המבצעת בעידן המדינה המינהלית , מגורם המאיים על חירות הפרט לסוכן המספק שירותי רווחה וסעד , ובין השאר מסייע בכך לפרט לממש את חירותו . כדי לאפשר את תפקודו היעיל של הגוף המינהלי ולאפשר למחוקק להקדיש עצמו להסדרת נושאים חברתיים עקרוניים , ניתנת בידי הרשות המבצעת אפשרות להיות 81 מעורבת גם בהסדרת פעילותה באמצעות התקנת תקנות וכללים . למרות זאת , נדרש מהרשות המבצעת לפעול מכוח ההסמכה של המחוקק ועקרון ההסדרים הראשוניים , תנאים שעודם משמשים הנחת מוצא להסדרת היקף סמכותו של מחוקק המשנה . דרישת ההסמכה בנוגע לחקיקה הפוגעת בזכויות האדם חלה אפוא הן על חקיקה ראשית והן על חקיקה משנית . חקיקת משנה שכזו חייבת לקבל את הסמכתה 82 המפורשת בחקיקה הראשית . בשעה שהמחוקק מסמיך את מחוקק המשנה לבצע פעולה שיש בה פוטנציאל לפגיעה בזכויות היסוד , יש לציין מפורשות 83 שמחוקק המשנה מוסמך להפעיל את סמכותו באופן הפוגע בזכות יסו...
אל הספר