ככלל , ההקפדה על דרישת ההסמכה שבפסקת ההגבלה נועדה להבטיח כי פגיעה בזכויות תיעשה רק על דעת הכנסת , הגוף הנבחר המייצג את אזרחי המדינה . ביתר פירוט אפשר להצביע על שלושה טעמים עיקריים לדרישה זו . ראשית , בדמוקרטיה , שבה שורר עקרון הפרדת הרשויות , המחוקק נתפס כמגן על זכויות היסוד טוב יותר מהרשות המבצעת , שעל פי רוב מופקדת על אכיפת תחום מסוים ונבחנת עלפי הצלחתה בקידומו . קיים חשש שהרשות המבצעת עלולה לזנוח מטרות כלליות , כגון הגנה על זכויות יסוד , בעבור תחום ספציפי שעליו היא מופקדת . לעומת זאת , אפשר להניח שהמחוקק ניחן בראייה רחבה ולנגד עיניו עומדת טובת כלל האזרחים שתוגשם רק אם תינתן הגנה הולמת גם לזכויות היסוד . שנית , לפי התורה הדמוקרטית , האזרחים מבקשים לשמור בידיהם את הסמכות לבצע איזון בין תכליות ציבוריות ובין זכויות , והלכה למעשה הם עושים זאת באמצעות נציגיהם בפרלמנט . הנכונות של האזרחים לשאת את הפגיעה בזכויות מלמדת לכאורה על נחיצות הפגיעה . במילים אחרות , הכרעה אזרחית בנושאים הכרוכים בפגיעה בזכויות עשויה לצמצם את מידת הפגיעה ולהגביר את הלגיטימיות שלה . שלישית , הליך החקיקה שבסופו עובר חו...
אל הספר