הגישה המוצעת בחיבור זה נמצאת במתח ישיר עם דוקטרינת האיזונים , ובפרט עם שתי נקודות אלו . בכל הקשור לראשונה , גישת בית המשפט העליון היא להכיר בזכות בעלת היקף התפרשות נרחב ביותר . היקף רחב כזה מאלץ בהכרח את בית המשפט לדחות כל הכרעה ערכית של ממש לשלב האיזונים . או , במונחים המקובלים בעגה של בית המשפט , ההכרעה חייבת לעבור משאלת היקף הזכות לשאלה נפרדת של מידת ההגנה עליה . מצב דברים זה מחליש עד מאוד את החשיבות של הזכות כזכות — היא לכל היותר שלב מוקדם בניתוח המשפטי , מעין משוכה שאפשר לעבור בנקל , בלי להקדיש תשומת לב מיוחדת לשאלות שבבסיס חיבור זה — מהי הזכות הרלוונטית ? על מה היא בדיוק מגנה ? מהם הקריטריונים שבהתקיומתם ניתן ליהנות מהגנתה , ומהו הרציונל לכך ? ועוד . דומה שאין דרך ברורה יותר להמחיש הבדל זה מלחזור ולהדגיש שבית המשפט העליון ראה בהקמת בית מדרש תורני בשכונה חילונית באופייה משום פגיעה פוטנציאלית בחופש מדת של תושבי השכונה ובאי–הקמתו משום פגיעה אפשרית בחופש הדת של תלמידיו . המעבר המהיר לאיזון בין שתי הזכויות ה"מתנגשות" במקרה זה מבטא ויתור על החשיבות התאורטית והמעשית שיש לזכויות בהכרעת ס...
אל הספר