פרק רביעי על צורת השלטון הדמוקרטי כשלטון עצמי משותף

הליך קבלת החלטות דמוקרטי מתיימר להציג את ההחלטות שמתקבלות על פיו כלגיטימיות בגלל אופן קבלתן — קרי , מאחר שהן תוצר של הליך " דמוקרטי" — גם אם ההחלטות אינן הנבונות , הנכונות או אף הצודקות ביותר שניתן היה לקבל . הבחנה זו עומדת לא רק בנוגע לנושאים שוליים , אלא גם בנוגע להכרעות בנושאים מהותיים , ובכלל זה שאלות המערבות ויכוחים על צדק . מובן שלא כל הכרעה שהתקבלה באפן דמוקרטי ראויה להיחשב לגיטימית , אולם ישנן די והותר סוגיות חשובות בחיינו הציבוריים שהכרעה דמוקרטית בעניינן היא תנאי הכרחי ומספיק כדי שתיחשב לגיטימית , כלומר להכרעה שמבססת את סמכות המדינה לבצעה ולאוכפה גם כלפי מי שמתנגד לגופה . איך כל זה נעשה ? ובכן , ההליך הדמוקרטי מציע למשתתפיו המרה של סוג ההתנגדות שעשויה להיות להם כלפי הכרעה של סוגיה שנמצאת בוויכוח ציבורי . בפרט הוא מציע להמיר התנגדות מבוססת תוכן ( למשל , אם ראוי לגופו של עניין לפטור בחורי ישיבות משירות חובה בצבא ) בהתנגדות מבוססת פרוצדורה ( למשל , עמדתי לא נשמעה , לא התקיים שיח ציבורי בסוגיה , קולה של הכנסת לא נשמע . ( מעשה המרה זה מוכר לנו היטב מניסיון חיינו כאזרחים במדינה דמו...  אל הספר
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר