מאמין . זכותו של הלא מאמין לחופש מדת , כך ימשיך הטיעון , אמורה להגן עליו מפני התערבות ברוטלית שכזאת . דוגמה קיצונית פחות להפרה של החופש מדת , כפי שזכות זו מוסברת על ידי התאוריה המקובלת , היא החיוב המדינתי להשתתף בטקס נישואין דתי לצורך קבלת הכרה רשמית במעמד של בני זוג "נשואים . " אך מה באשר להשבתת תחבורה ציבורית בשבת ובחג ? לכאורה נראה שהזכות לחופש מדת של הנוסעים בשבת לא נפגעה . אין ספק שזכויות אחרות שלהם נפגעות ( למשל , חופש התנועה וחופש העיסוק . ( אולם עצם השבתת התחבורה הציבורית כביטוי לקדושת השבת איננה כופה אמונה דתית , שכן שום איש אינו נדרש להאמין בקדושת השבת . אין בה גם משום כפייה על הלא מאמין להשתתף בטקס שעניינו קדושת השבת . ואף אין בה בהכרח משום כפיית אורח חיים דתי , לפחות לא כלפי אלו שיכולים למצוא חלופות לנסיעה באוטובוס ( מוניות , רכב פרטי , אופניים ועוד . ( ובכל זאת , מדוע הסטת הדיון מכפייה דתית וחופש מדת אל חופש התנועה וחופש העיסוק נתפסת מלאכותית ולא משכנעת , לפחות לא בקרב הנאבקים בשם אידאלים של שוויון וחירות בהשבתת תחבורה ציבורית בשבת ובחג ? זאת ועוד , דומה שההתנגדות להשבתה כ...
אל הספר