הניסיונות החדשים לעגן את הזהות היהודית–ישראלית במשפט מיותרים ואף מסוכנים . ברור שזהות ותרבות אינן מותנות בהכרזות משפטיות חגיגיות . היהודים בישראל היו יהודים וציונים גאים גם לפני שנת , 1992 שבה הכריז החוק הישראלי לראשונה כי ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית , ויש להניח שהם היו ממשיכים לדבוק בזהותם היהודית גם אלמלא הכריז החוק על יהדותה של המדינה או חייב את השופטים לפנות במקרים מסוימים לעקרונות ממורשת ישראל . ברור שכלום לא ייגרע מזהותה היהודית של ישראל וברור שלא יאונה כל רע לתרבות היהודית גם אם חוקי היסוד של מדינת היהודים ישתקו בשאלת הזהות . עדיין יהיו בישראל יותר משישה מיליון יהודים שיחיו חיים יהודיים מלאים ותוססים ומגוונים — עם חוק או בלעדיו . אבל גם אם נסכים שזהות יהודית אינה תלויה בעיגונה במשפט המדינה , האם לא יהיה נכון לומר שעיגון הזהות במשפט לפחות מחזק את הזהות היהודית , מעמיק אותה או מגן עליה מפני סכנות הדלדול והכליה המאיימות עליה ? גם כאן ברור שלא זה המצב . מלבד העובדה שהתרבות היהודית בישראל אינה נמצאת בסכנה ( ההפך הוא הנכון , !( ההיסטוריה מלמדת שעיגון הביטויים " מורשת ישראל" או " ...
אל הספר