בשנת 1987 חל מפנה במעמדו המשפטי של החיסיון העיתונאי בישראל בעקבות קביעת הלכת ציטרין . בעניין זה היו מעורבים שני עיתונאים שפרסמו כתבות על פרשיות משפטיות שבהן הופיעו בהבלטה שמות עורכי הדין שטיפלו בהן . בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין החליט להעמיד לדין משמעתי את 9 ראו 256 / 57 ע"א אפלבוים נ' בן–גוריון , פ"ד יד (; 1960 ) 1238 , 1205 נקדימון , לעיל , 8 ה"ש בעמ' . 21 ) ת"פ 10 שלום א"ת ) 1048 / 76 בית הספר התיכון החדש נ' ינאי ( לא פורסם . ( 139 / 82 ב"ש 11 לוי 'נ מלאך , ד"פ לו . ( 1982 ) 644 , 642 ( 1 ) עורכי הדין בעילה שעשו לעצמם פרסומת , בניגוד לכללי הלשכה . כדי להוכיח זאת נקראו שני העיתונאים , בן–ציון ציטרין ויפעת נבו , להעיד לפני בית הדין מי היו מקורות המידע לכתבות שפרסמו בעיתונות . השניים סירבו , כמתבקש מכללי האתיקה העיתונאית , ובית הדין הטיל עליהם קנסות כבדים בגין ביזיון בית הדין . העיתונאים ערערו לבית המשפט העליון , וזה ביטל את הקנסות ופטר אותם מן הצורך להשיב על שאלות . השופט מאיר שמגר , נשיא בית המשפט העליון דאז , דן בפרשה כדן יחיד וקבע כך : יש להכיר בקיומו של חיסיון המתיר לעד עית...
אל הספר