גל זה של יציאה מבוקרת , שפנה בחלקו לעבר רומניה ובחלקו עבר דרך צ'כוסלובאקיה ואוסטריה , הביא קבוצות מעפילים לאיטליה ופילס את הנתיב ל"בריחה" המונית . שליח ארצישראלי שנטל חלק בארגון הזרם הגדול של היוצאים בשנת 1946 כתב אז , כי המונח "בריחה" לא היה חביב עליו ועל חבריו , שכן "בריחה" משמעה מנוסה מתוך פחד , הסתלקות ממקום בשל חוסר יכולת או אי רצון להתמודד עם האויב . יציאתם ההמונית של יהודי פולין החלה סמוך לפרעות בקלצה והגיעה לשיאה בחודשים שלאחר מכן . משום כך נטו רבים לראות בפרעות את המניע ליציאה הגדולה . אמת , לפוגרום היתה השפעה גדולה על ההתרחשויות , ורבים שהיססו עד אז או ביקשו לדחות את יציאתם גמרו עתה אומר לזרז את יציאתם , אך קלצה לא היתה אלא מאיץ . עצם הרעיון לא נרקם בעקבות הפוגרום בקלצה , אלא החל להתגבש , כאמור , מיד אחרי השחרור , אף על פי שתחילה הניע חוגים קטנים יחסית . השינוי שחל בשלבים המאוחרים יותר היה , שתנועה שהדריכה תחילה קבוצות בעלות צביון ציוני - שבשבילן היציאה היתה צעד מובן מאליו , בבחינת הגשמת חלומות משכבר — נהפכה עתה לזרם המוני , שסחף עמו את רובם המכריע של הניצולים ושל השבים מברית...
אל הספר