פרשת התחדשותו ושקיעתו של היישוב היהודי בפולין בשנים 1944-1968 היא אחד הנסיונות הקשים ביותר שבהם התנסה העם היהודי אחרי מלחמת העולם השנייה . כרבע מיליון יהודים - אחד מכל ארבעה עשר יהודים שחיו בארץ זו לפני השואה - שרדו והתקבצו על אדמת פולין . ואולם , רבים מהם לא ביקשו ולא יכלו לשקם את חייהם בערים ובעיירות שהתרוקנו מיהודים , בין מבחינה רגשית ובין מבחינה תודעתית כיהודים וכבני אדם . אחרים גמרו אומר להיאחז מחרש בארץ שבה נולדו הם ואבותיהם , אם מתוך אמונה כנה בהבטחות המשטר , שהתחייב לבנות מדינה שבה ישררו שוויון וצדק לכול , ואם מתוך עייפות של אנשים מיוסרים ומיותמים . בשנים הראשונות עשה המשטר מאמץ ממשי כדי לסייע לעקורים , ואף הכיר בזכותם להתארגנות פוליטית וציבורית נפרדת בתור יהודים . בשנים ההן פנו נגד הניצולים רק חוגים אופוזיציוניים , שהתנגדו למשטר וסירבו להשלים עמו . הפלגים הקיצוניים של מחנה זה ערכו פרעות ורצחו ללא אבחנה מאות יהודים ניצולי התופת הנאצית . ואולם , גם אחרי יציאתם ההמונית של היהודים והשתלטות המשטר החדש על הארץ לא בא מרגוע ליהודים שנותרו 1 בראשית שנות החמישים איים עליהם הסיוט האנטישמ...
אל הספר