ד. מסחריות יתר

פרסום סמוי הוא למעשה ניסיון להחדיר מסרים שיווקיים לתוכן ובכך לטשטש את ההפרדה בין תכנית לפרסומת . לפי הביקורת , הפרסום הסמוי מונע קיום של מרחב נקי שהצופה זקוק וזכאי לו . בנספח לדוח ועדת כשר , שעסקה בסוגיית הפרסום הסמוי בטלוויזיה , נכתב : לצופה יש זכות ל"ריאה ירוקה" בתוך עולם התוכן הטלוויזיוני . לכן , יש להבטיח את קיומן של תכניות שבהן הצופה יכול לצפות בשקט , מבלי להפעיל מערך חשיבה לאיתור אינטרסים ומניפולציות שיווקיות . האינטרס הציבורי מחייב להגן על " שמורות טבע , " שיהיו מחוץ לתחום למפרסמים . על כך יש להוסיף את החשש מפני מדרון חלקלק : עקב השפעתם ההולכת וגוברת של תאגידים מסחריים בעולם המודרני , שוק הרעיונות ייהפך בסופו של דבר ל"מחסן של אידאולוגיה מסחרית" ובעתיד ייקראו רחובות וכיכרות על שם חברות פרטיות . לכאורה אפשר לטעון כי מטבע אופיו של השוק החופשי , הצרכן הוא שקובע בסופו של דבר את הביקוש , ועל כן אין להלין על ההתמסחרות הגוברת אלא לפנות אל מי שמעוניין בה — הציבור . טענה זו משקפת את תפיסת הריבונות הצרכנית , הטוענת שבהיעדר ביקוש הולם לא ישקיע היצרן בייצור המוצר , ומכאן שקיום מוצר בהכרח מצב...  אל הספר
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר