שמיר ושית

אזכור במקרא : ה ' שמיר ' נזכר שמונה פעמים רק בספר ישעיהו כסמל לחורבן ; ברוב המקרים בצירוף ה " שית . " מדובר בצמח קוצני העולה ביישובים נטושים וחרבים : " על אדמת עמי קוץ שמיר תעלה " ( לב יג . ( שמיר ושית מתפשטים בשטחי כרמים עזובים : " ואשיתהו בתה לא יזמר ולא יעדר , ועלה שמיר ושית " ( ה ו ; ז כג-כד . ( הם נפוצים בשטחי ההר המעובדים שננטשו : " וכל ההרים אשר במעדר יעדרון לא תבוא שמה , יראת שמיר ושית ( ז כה . ( צמחים קוצניים אלה ניצתים באש והם עשויים לגרום לשרפות בחורש : " כי בערה כאש רשעה , שמיר ושית תאכל , ותצת בסבכי היער ויתאבכו גאות עשן " ( ט יז . ( השרפה מכלה אותם במהירות : " והיה אור ישראל לאש וקדושו ללהבה , ואכלה שיתו ושמירו ביום אחד ( י יז ; כז ד . ( מסורות והצעות זיהוי : ת " ש : (– akanta )  κανθαα קוץ ; ( xortos ) χορτος –מקום יבש , שומם . " ת ו : . ו-vepres spina בשני התרגומים קיימת החלפה בין שתי המילים , ובשני המקרים מדובר בשמות נרדפים כלליים שונים לקוצים . ת " י : שמיר - ' הובאי , ' כנראה במשמעות של חורבן או כינוי לצמחים קוצניים . שית מתורגם ' בור ' כלומר שדה שאינו נעבד . ת " פ...  אל הספר