17. "עד סוף (כל) העולם" — זמן או מקום?

מצינו רבות בלשון התנאים את הביטוי " עד סוף העולם , " שנתפרש אצל החוקרים כמוסב על הזמן . הסגנון שבגרסאות המקוריות ( בצירוף התיבה כל : ( " עד סוף כל העולם , " מבהיר שלפנינו עולם במשמע ' דורות , ' שבו נוספת כל בדרך טבעית יותר . זהו אחד ממשמעי הביניים , אשר מבחינה תחבירית דומה לשימושי העולם הנברא , אולם מבחינה לקסיקולוגית מוסב על בני האדם בדורותיהם . במהלך הזמן נתמעט השימוש בעולם במשמע ' דורות , ' ועל רקע זה התקשו המעתיקים במילה כל , והיו רגילים למחקה . שנינו במסכת סנהדרין ד , ה : היו יודעין שלא כדיני ממונות דיני נפשות . דיני ממונות , אדן נותן ממון ומתכפר לו , ודיני נפשות , דמו ודם זרעיותיו תלוים בו עד סוף כל העולם , שכך מצינו בקין , שנ : ' קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה ( בראשית ד , י . ( אינו אומ : ' דם אחיך , אלא : דמי אחיך — דמו ודם זרעיותיו . . 308 והעיר ייני , עולם , עמ' . “ Th e expression does not contain a hope for eternal life " : 863 בספר טוביה ג , ו : "ואשוב אל האדמה [ ... ] ואלכה למקום עולם" . ( εις τον αιώνιον τό 9 ον ) . 309 ראה סוקולוף , גלילית , 'עמ . 95 . 310 גם ההיקרות...  אל הספר
האקדמיה ללשון העברית