ההעשרה הסגנונית המוענקת ללשון חז"ל בעקבות המילה עולם מזמנת בפנינו מטבעות לשון רבים אשר בהם מוטל עלינו להבהיר את גוני משמעה . נפתח בכינויי קדושה , העושים — גם בלשון חז — "ל שימוש מרבי במילה זו . " רבונו של עולם" / "רבון כל העולמים" ביטויים אלו , שנעשו מועדפים במהלך תקופת האמוראים או אחריה , חזרו וחדרו לעדי הנוסח המאוחרים או המעובדים של ספרות דברי התנאים גם במקום שבו נקטה הגרסה המקורית לשון פנייה אחר . במעשה חוני המעגל שבתענית ג , ח מופיע בנוסח הדפוסים : " עג עוגה ועמד בתוכה ואמר לפניו רבונו של עולם . " אולם בעדי הנוסח המהימנים : " רבוני . " הפנייה שהתחבבה , " רבונו של עולם , " כבשה את מקומה של הפנייה הפשוטה אבל הנדירה בספרות חז"ל , " רבוני , " המוזכרת באוונגליון ובספרי זוטא במדבר , בירושלמי ועוד . ואילו הפנייה " רבונו של עולם" נפוצה במדרשי ההלכה ובתלמודים , ומופיעה גם בתוספתא סוטה . ושם נאמר במהדורת ליברמן : באותה השעה הציצו מלאכי השרת שקשרו קטיגור לפני הקב"ה בשעה שברא הקב"ה אדם הראשון , ואמרו לפניו : רבונו של עולם , מה אנוש כי תפקדנו בה"י ואחד ביו"ד" ( מנחות כט ע"ב , כ"י וטיקן , ( 118 ...
אל הספר