בלשון המשנה והתוספתא כבר נתאזרחה עולם בהוראת ' תבל' או ' מכלול האנושות' בצד ההוראה ' נצח , ' ומכאן ואילך משמשות שתיהן , לא בערבוביה , אלא בדו קיום מוצלח ביותר . לא שנעקר העולם ההוא , אלא שנוסף עולם אחר על ידו . אף המובן של ' עידן , ' שנצנץ כבר ברובד המאוחר של המקרא , שכיח בלשון חז"ל בביטויים " עולם הזה" ו"עולם הבא . " הרי ארבע משמעויות בלשון חז — "ל שתיים עיקריות : ' נצח' ו'תבל , ' ושתיים הנלווות עליהן : ' האנושות' ו'עידן . ' בהוראה ' נצח' בולטים מבנים מורפולוגיים מוגדרים , ואנו נוטים לייחס למשמע ' תבל' כל מה שאין בו אחד המבנים הללו , ואין לסמוך על נטייה זו , אלא כל מקום צריך הכרעה לעצמו . . 143 ראה קימלמן , ברכות , עמ' ; 5 הנ"ל , ושוב , עמ' . 326 . DJD 11 ( 1998 ) , p . 26 . 144 יש להודות שמצבה הלקוי של שורה זו גרם לכך שהנידון שלנו בעיקר לשון שחזור הוא , ומי לידך יתקע שלשון זה היה כתוב שם כלל . ניצן ( שם , 'עמ ( 27 השוותה את המבע " לעת עולם ולכול קצי נצח" ( 1 Q 28 b IV 26 ) עם המבע " כל קצי עד" ( שם , . ( V 18 . 145 גרסיה מרטינז , מגילות , עמ' . 647 . 146 וכן בקונקורדנצייה של אבג הכול...
אל הספר