סדנה שנערכה במל”מ בחודש ינואר שכותרתה “ לבנון , איך נכנסנו ואיך יצאנו , ” הציפה את הכותב דברים אלה בזיכרונות - וגם בעצות לקראת העתיד ניסים לוי | שירת בלבנון כרכז בשב”כ , מחבר הספר “ שנה בלי ציפורים” “ ואולי רק עכשיו , רק עכשיו עם הראש שחזר והתנגש בשמשה , הוא מתעורר מחלום שמישהו אחר הזה . ואולי לא היה בכלל פאווזי , אולי מישהו הזה אותו , ואולי לא היתה לבנון אלא פרי הזייתם של האנשים שהיו שם . ואולי לא היה שם איש , גם לא אני . ” ( מתוך “ שנה בלי ציפורים ( ” חזרתי הביתה עצוב מאוד . ברור לי שכל האנשים שעלו על הבמה , עדיין לא יצאו מלבנון . בדיוק כמוני . וכנראה לא נצא משם לעולם . היה מרתק להקשיב לדיון שהתקיים על הבמה . לכאורה היה “ עימות” בין המוסד לבין אמ”ן לגבי “ מי אשם בכניסה לבנון . ” כמו כל מי ששייך לקהילה , ידעתי הכל , קראתי ושמעתי ואף השמעתי , ובכל זאת ישבתי מרותק לנאמר כאילו זו הפעם הראשונה שאני נחשף לעובדות . שתיתי בצמא כל מילה שאמרו הדוברים , יושב במתח ומאזין , מוכן לסבול , לכאוב , אולי כך ארפא עצמי . חזרתי הביתה עצוב מאוד . שותת דם , כי שוב נפרמו התפרים מעל לצלקת שכולנו נושאים . צלק...
אל הספר