סגנון החיים הדת היהודית מתייחדת בשאיפה לחדור אל חיי בניה עד לפרט הקטן ביותר . רעיון ממלכת כוהנים של הכול ( שמות יט ו ) היה לכוח קובע ; כל אחד היה אמור להיות הכוהן של הווייתו . בכך בטלה מבחינות רבות ההפרדה בין קודש לחול , בין יום טוב לכל ימות השנה בתוך התחום האנושי ; הקדושה אמורה הייתה להיכנס אל כל שעות החיים ולא רק לחלוף כיום אחד בין ימות השבוע . את המטרה הזאת שירתה בראש ובראשונה ההלכה על ריבוי חוקיה , מנהגיה ודקדוקיה בעלי האופי הסמלי . הכוונה היא להקיף את הכול , בכל שעה ובכל עיסוק בעניין דתי , ולשעבד את הכול למשימה הכוללת של הקידוש . בשום מקום , כולל אכילה ושתייה , לא נועד לפרוזה של החיים תחום בלעדי ; בכל אתר ואתר אמורים היו להתפשט הפולחן הדתי , הקדושה והדבקות , ובכך משהו רוחני . כך נעשתה הדת , יותר מאשר מחוץ ליהדות , לדפוס של החיים . אדיקות משמעה הייתה בו בזמן סגנון חיים מודע , שאמנם לא היה תמיד מחוסן בפני הסכנה האורבת לכל סגנון , שסוף כל מעשה אישי יהיה להפוך לחיצוני גרידא , שכל דבר חי יהיה לדבר מה מסורתי ושגרתי . כל הוראה דתית הייתה אפוא בעיקר הדרכה לחיים . מטרתה הייתה להפנות את החנ...
אל הספר