4 באוקטובר 1764 המומרים פונים אל הארכיבישוף של גנייזנו , אל הסינאטורים ואל צירי הסיים וטוענים , כי החוקים הפולניים הישנים והסטאטוט הליטאי מצרפים את המומרים ואת צאצאיהם למעמד השלאבטה . הם רשאים להחזיק מקרקעין בערבות או בחכירה וליהנות מכל זכויות השלאכטה . הודות לזכויות אלו קיבלו היהודים את הדת הקאתולית והציעו למולדת את עזרתם ואת שירותיהם . אחדים מהם היו לכמרים , אחרים שירתו בצבא או בחרו באמצעי מחיה מהוגנים . ואולם , קאתולים אחדים שאינם יראים את האלוהים חירפו את המומרים בפומבי , ואף כינו אותם "נימולים . " חוק הסיים מונע מן המומרים להשתייך אל מעמד השלאכטה ומצרף אותם למעמד העירוניים , ובכך נגזר עליהם לעסוק במקצועות בלתי מהוגנים , בדומה ליהודים . הדבר מביא לטראגדיות משפחתיות , בפרט בקרב המומרים הנשואים לבנות השלאבטה , המבצעות הפלה משום שאינן רוצות להביא ילדים לעולם . המומרים צפויים לגט , והם עלולים להיתקל ביחס עוין מצד משפחת רעייתם , מזה , ובלעג היהודים , מזה . הם ימותו מעגמת נפש או ייאלצו להגר לארצות כפירה כדי להימלט מן ההשפלה הצפויה להם . המומרים מדגישים , שעד כה התקשו למצוא מועמדות לנישוא...
אל הספר