במדינת-ישראל אין הסדר תחיקתי קבוע , שעניינו – שיקומה של אוכלוסייה גדולה , בעקבות אירוע טראומתי לאומי נרחב , כמקובל במדינות אחרות בעולם המערבי . לפיכך היה צורך לקבוע אמות-מידה , שתהיינה מקובלות ומוסכמות , לתשלום הפיצויים , אשר להם התכוונה הממשלה – בחוקקה את " חוק פינוי-פיצוי , " המתייחס לעקורי חבל-עזה וצפון-השומרון . בהתאם לפסיקת " בג " צ חוף עזה " / "בג " צ ההתנתקות " ולדעת הוועדה הממלכתית , נקודת-המוצא של מתן הפיצויים לעקורים היא " השבת המצב לקדמותו . " מבחינת הפגיעה בקניין – המשמעות היא פיצוי כספי ב " ערך-כינון מחדש , " שעמו יוכלו העקורים לרכוש או להקים נכס חלופי , שיאפשר להם לשקם ולשחזר את חייהם , ככל האפשר , כפי שהיו באזור המפונה . אולם הפרשנות המעשית של " פיצוי מלא , " " פיצוי נאות , " " פיצוי הוגן " במשמעות של השבת המצב לקדמותו – נתונה במחלוקת : האם חייבת המדינה לאפשר לעקורים . 1 כנסת , 'חוק התקציב לשנות הכספים , ו-2012 2011 התשע , ' א-2011 " רשומות – ספר החוקים , , 2282 ירושלים תשע " א , עמ ' , 421 מתוך http : // old . justice . gov . il / NR / rdonlyres / 3 EC 08 F 83-CCF 3-4 F...
אל הספר