לפי הגישה המעצבת , אפשר להגדיר מחדש את מהותו של החינוך לבטיחות : החינוך לבטיחות הנו תהליך-התנסות לימודית מתמשכת , ותפקידה לעצב התנהגות תומכת-בטיחות מתוך בחירה . החינוך לבטיחות מכשיר את התלמידים לאחריות אישית ולהתנהגות בטוחה , והוא נועד לעזור לאדם ולתמוך בו , כדי שיוכל להשיג ביזמתו שלו ובפעולותיו רמת בטיחות אופטימלית . " התנהגות תומכת-בטיחות " – שלא כ " התנהגות בטוחה " – מדגישה את הצורך בהתערבות ובמתן-תמיכה לפרט , כדי שיוכל לשנות את ההתנהגות המסוכנת של עצמו . התנהגות תומכת-בטיחות מבטאת תפיסה , שלפיה כל אחד חייב לסייע לזולתו וגם לקבל את התמיכה והסיוע של האחר ( עמית או מבוגר ) – בחיוב . התנהגות תומכת-בטיחות רואה בערכים כמו אכפתיות , אחריות , ערבות הדדית ועזרה לזולת – ערכי-יסוד , שהפנמתם היא ערובה לתפקוד ראוי של הפרט בנושא הבטיחות . מכאן נגזרת ההלימה של הגישה . הבטיחות המעצבת , שעיקרה תהליך חינוכי מתמשך ורציף , המכוון לרכישה והפנמה של ערכים – ניכרת בהתנהגותו של הפרט ובחשיבתו . חינוך לבטיחות אינו עושה הבחנה בין כל מיני סוגים של בטיחות ; גם חינוך לבריאות וחינוך למניעת-אלימות ולהתמודדות עמה –...
אל הספר