פרק שביעי: ביטחון ובטיחות בגן

" עתיד אני " – זו מידה זרה ; " רצוני " – מידה ואינה מידה ; " הריני " – זו מידה טובה . ( ר ' מנחם-מנדל מקוצק ) נושא-הבטיחות הוא אחת המשימות הקריטיות , המוטלות על הגננת , מנהלתהגן . לצערנו , רבות מן הפגיעות שנגרמות לילדים – מקורן באי-הקפדה על כללי-הבטיחות . אי-הקפדה זו נובעת לעתים קרובות משאננות-יתר ומתחושת-ביטחון של ' יהיה בסדר ' או ' לי זה לא יקרה . ' האחריות , המוטלת על הגננת , היא אחריות מוסרית כבדה , ובמקרה של תאונה תישא הגננת רגשות-אשמה כבדים על מצפונה , והם עלולים ללוותה זמן רב אחר האירוע ( שלא להזכיר את הפגיעה המשמעותית בשמה הטוב . ( אמנם התפיסה הנפוצה הקיימת במערכת , כי הטיפול בבטיחות הוא אך ורק בידם של הרשויות ואנשי-מקצוע . בהסתמך על התובנות , שנלמדו בשנים האחרונות הן בעולם הן במערכת-החינוך , אנו מוצאים , כי הבטיחות היא מעניינו של מנהל-המוסד החינוכי או הגננת – כמנהלת-הגן . המשימה , שפרק זה מבקש להתמודד עמה , היא , כיצד משלבים את בטיחות-הילדים עם העשייה הפדגוגית ; כיצד יוצרים בין התאוריה לחזון של ילדים השוהים בסביבה בטוחה והולמת – את " הגשר " בין החינוך לבין המעשה החינוכי היומיו...  אל הספר