פשט בעל פנים כפולות

לאחר שהבין שפני עשו למלחמה , חצה יעקב את מחנהו לשניים . לכאורה , צעד נבון , המנומק בפס ' : 9 "אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה . " עם זאת , האם נכון היה לפתוח בהערכות צבאית ולא בתפילה ? פירוט חלוקת מחנהו ( בפסוקים ו-24 23 וכעולה גם מ-לג ( 1-2 מתקבל אף הוא על הדעת , כי טבעי שהפריד בין בני משפחתו ובין עבדיו , אף כי יש מקום לתהות – בהנחה שתתקיים מלחמה בינו ובין עשו – אם לא היה זה שיקול מוטעה . פיזור בני המשפחה בין המחנות , היה מאפשר הצלת חלק מהם . תפילתו , המסתמכת על הבטחת ה ' בפרק כח , בוודאי מובנת מאליה . השאלה היא , אם לא היה צריך לפתוח בה . תפילה זו מעידה על האימה בה היה נתון – בעיקר מאבדן משפחתו " ) כי ירא אנכי אתו פן יבוא והכני אם על בנים . "( היא גם מעידה על הערכתו את עצמו כמי שאינו ראוי להצלה , וכמי שמודע לחסד הגדול שנעשה עמו מאז ברח מכנען : "קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות . " אולם תפילה זו חותמת בבקשה-תביעה , העשויה להתפרש כחתרנית : "ואתה אמרת היטב איטיב עמך ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא יספר מר...  אל הספר