קינות רבות מעוצבות באמצעות סוגת הבלדה . צירוף הסוגים אינו מקורי לאצ " ג , הוא עתיק ומצוי גם בקינות העבריות . מטרתנו היא לבדוק באיזו מידה נשען האני -השר על הצירוף המוקדם ועד כמה נתרחק ממנו , אולם עיוני השוואה לא יתכנו ללא בירור מהות סוגת הבלדה , שאינה נוחה להגדרה . ספרי עזר למדע הספרות מציעים הגדרות כלליות מדי או צרות מדי . רובם פותחים בהסבר אטימולוגי ועוברים ממנו אל ממד היסטורי , בו נערכת הסקירה לפי ארצות מוצאן של הבלדות . אצל שיפלי ובאנציקלופדיה העברית מצוינת בפירוש המשמעות הרב-גונית של המושג . דוגמא להכללה מרחיבה נוכל למצוא אצל אוכמני , המציין שהיום כל שיר סיפורי קצר סטרופי , שנושאו היסטורי או אגדי , הוא בלדה – אך גם בפואמה – שירים סיפוריים , וזו הרי שונה מבלדה . סיבה נוספת לקשיי הגדרה נעוצה בעובדה , שקובעי ההגדרות , ביניהם פרמינגר , ברנט וליץ , ראו נגד עיניהם בלדה עממית בלבד בבואם לקבוע את גבולות הז ' אנר . סיבות אלה גרמו לדחיית יניב את הצורך בהגדרה ולהעדפתו את בדיקת תת-הסוגים . הוא מבחין באופן גס בין שתי תבניות-יסוד של הז ' אנר – עממית וספרותית , ובין שש תבניות- משנה – שתיים של הבל...
אל הספר