קינות קודש של ימה"ב

שלושה מונחים משמשים בערבוביה במחקר סוגת הקינה בימה " ב : קינה , סליחה ותוגה . הקינה היא סוג משני של סוגת הסליחה , לדעת אלבוגן . ההפרדה בין שני הסוגים היא מאוחרת , לדעתו . התחיל בה , אמנם , הקליר , אולם עוד בימים מאוחרים לו היו אומרים בתשעה באב , כבכל תענית אחרת , רק סליחות . ייחודן של הקינות , שאינן מתארות רק את חורבן הבית והנכרך בכך , אלא הן חוקרות אחר סיבות הצרות . בולטים בהן תוכחה וצידוק הדין , וכולן מסיימות בקריאה לתשובה , בנחמה ובציורי אחרית הימים . הקינה עצמה – שני מינים בה : סתמית , שאין בה ציוני זמן ומקום , ומסוימת , שניתן לאתר בה זמן ומקום ובד " כ היא מאריכה בפרטי רדיפות הזמן . גם ברנשטיין נדרש לסוגיית עירוב הסוגות . בכתב-יד , שנמצא בספרייה הממלכתית בליסבון , אשר על -פיו ערך את " על נהרות ספרד , " מובא הפיוט " אזכר ימים מקדם , " לר ' יוסף בן חנן האזובי , שנדפס לראשונה ( במחזור אויניון תקכ " ג ) כ " רהוטה " לצוםגדליה , אבל בקינות הספרדיות הוא משמש כפיוט לתשעה באב . "רהוטה " זו איננה קינה מקורית , אף-על-פי שהיום היא נחשבת כקינה . גם ב " ספר הדמעות " של ברנפלד וב " ספר זכירה " לר...  אל הספר
שאנן : המכללה האקדמית הדתית לחינוך - הוצאה לאור