מבוא: בעיית הסוגה בפואטיקה של אצ"ג

" אנו , יהודים שכמותינו , וסטרוקטורה אמנותית לשם אמנות סתם ( ... ) אנו ומכניסמוס ספרותי " ) " (?! ... ) כלפי תשעים ותשעה , " ו ) – הצהרה אחת מתוך רבות , השוללת כתיבה על -פי נורמות של סוגה – ממנה עולה , לכאורה , שאצ " ג היה שולל נחיצותו של מחקר , המתכוון לסמן את גבולות ה " מכניסמוס " של סוגת הקינה שלו , שהיא מקרה פרטי מתוך מכלול . התייחסותנו להצהרתו החד-משמעית תתנהל בשני מישורים : א . נגבש עמדה בעניין מחויבותנו לקבל או לדחות התבטאויות פואטיות של משורר בענייני יצירה ספרותית בכלל וביצירותיו שלו בפרט . ב . ננסה לבדוק האם אכן קיים פער בין מגמתו של ספר זה לבין עמדתו הבסיסית של המשורר . א . סוקרטס היה אולי הראשון , שהבחין בין הכושר לבקר דברי ספרות ובין הכושר לחברם . גם קאנט , הרואה באמן גאון , אינו סבור שבכוחו לבטא דברים על יצירתו . רק הבוחן את המוצר , לא מי שייצרו , יגלה את הכללים , שעל פיהם הוא עשוי . עמדה כזו תובעת התעלמות מדעת מהצהרות פואטיות , המנוסחות על -ידי יוצרים , בין ביצירה , בין מחוצה לה . אולם פאונד וכמוהו גם שטיינר סבורים , שלאמן עליונות על המבקר . דרך הביניים תימצא אצל אבקרומבי...  אל הספר