שוב דולקים נרות חנוכה על פתח הבית – או על אדן החלון . שוב מברכים אנו בלב רוטט " שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם" ומודים אנו לא ל בורא כל " שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה . " אך , האם נה ברכתנו . ? . . כלום מודים אנו באמת על " חיי הזמן הזה ? " הבה נ ה אוזן לנרות , נשמע מה בפיהם על חיי השנה הקשה , שחלפה עלינו מחנוכה התשס"ה ועד חנוכה התשס . "ו הנרות לוחשים : לא טובה הייתה השנה מן השנה שקדמה לה . היא לא בישרה גאולה ולא הביאה בכנפיה ישועה . צמאה הארץ לדם – דם יהודי טהור הרווה אדמת מולדת ואדמת גולה . צעקת ישראל עלתה מן האדמה , ותנסר בחלל . עברה עלינו שנה כואבת וקשה , ידה של ממשלת ישראל הייתה בעקירת עשרות ישובים יהודיים מאדמתה של ארץ הקודש . צה – "ל פאר מדינת ישראל – נוצל בכוח השליט , למשימה בזויה זו , שחיללה את קדושתו המיוחדת . אלפי פליטים יהודים , נודדים בארצם , ושוכנים ב"עיר אוהלים" בבתי מלון ובאכסניות עראי – כבודם נרמס ופרנסתם נגזלה מהם [ . . . ] בפתח הבית ועל אדן החלון מהבהבים הנרות . הם מספרים על ציון שבין החומות ועל הר הבית המושפל והנתון למשיסה . הם מספרים על להבת השחרור , הבניין וההת...
אל הספר