בשנת תשנ"ח ערך הפרלמנט הליטאי אירוע לציון מאתיים שנה לפטירת הגאון מווילנה . הממשל הליטאי החליט לאמץ באותה תקופה את הגאון כגיבור תרבות ליטאי . חברי הפרלמנט , שהיו מעוניינים בנאום של רב , שיתאר את דמותו של הגאון מווילנה ביקשו – באמצעות ראשי הקהילה היהודית של וילנא – מהרב שאר ישוב כהן , לנאום לפני הפרלמנט . הרב שאר ישוב כהן הסתפק , אם להיענות להזמנה בגלל מעורבותו של העם הליטאי בשואה , והחליט להתייעץ עם משגיח ישיבת " באר יעקב , " הרב שלמה וולבה זצ"ל . כששמע זאת הרב וולבה , הוא הסתייג מהנסיעה , אך הוסיף ואמר , כי אם יוכל לומר בפני הפרלמנט את כל מה שעל לבו , יש מקום לקבל את ההזמנה . לאחר ששמע דברים אלו , החליט הרב לנסוע . בנאומו , שתורגם לליטאית ושודר ברחבי העולם , תיאר הרב כהן את דמותו של הגאון , והוסיף – תוך כדי שהוא מיישר מבט לחברי הפרלמנט : " אך אם הגאון מווילנה היה חי בליטא בתקופת השואה , הוא היה הראשון , שאותו הייתם מוסרים לידי הנאצים . " כך אמר וסיים את דבריו במזמור תהילים קכ"ד : " שיר המעלות לדוד [ . . . ] לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם , אזי חיים בלעונו . " לימים אמר הרב שאר ישוב כ...
אל הספר