על חוויותיו מאוהל החולים במחנה – מספר הרב שאר ישוב כהן ביומנו : " בוקר . פאתי מזרח מתכסים בגוון אדמדם של זריחה . על הכביש משתרכות לאטן שריוניות מעירק לכיוון עמאן , ומצפון מבהיק החרמון בלבנוניות מעורפלת . השומר בעמדת ה'ברן' מותח זרועותיו , פותח את עיניו ומשפשפן היטב – כמגרש את התנומה ששקע בה . מחנה האוהלים מתפכח מתרדמתו . צינת הבוקר מעירה את הישנים ומכריחה אותם להצטנף עמוק במשכבם . הנך עוצם עיניים ומהרהר , רוקם חלומות ומאוויים . לפתע , פורצים קולות קשקוש . 147 מתוך ריאיון עמו – לכבוד יום הולדת שישים לרב שאר ישוב כהן . . 148 פרק זה הוא מתוך יומן השבי . של פחי מים , ומיד אחריהם – קולו של שוטר צבאי : ' מי גנב מים ? משפט יהא . ' ! איש אינו עונה . את קולות הפחים מלווה טיפוף רגליים וקולות : ' אפ , אפ , ' אלו המשוגעים לדבר אחד : לריצה , העוסקים בהתעמלות בוקר במחנה . את האוויר פולחת שריקה חדה : ארוחת בוקר . אנשי האוהלים רצים לתור . כעניים בפתח עומדים הם ומצפים לחסדו של מחלק התה , הנוהג להעניק לאוהביו ביד רחבה ונוהג בצמצום עם אלו שמשום מה לא מצאו חן בעיניו . אנו החולים פטורים מכך . על גבי טס לבן...
אל הספר