שבת פרשת תוכחת בחוקותי , כ"ז אייר תש"ח חלף שבוע ימים . הגיע ליל שבת . אפלולית הייתה שרויה בחלל אולם השבי , ועגמומית של גולה מילאה את חדרי הלב . הגיעה השעה להתחיל בתפילת קבלת שבת , והנה נפתחת הדלת , ור' אברהם מרדכי ויינגרטן נכנס , כשהוא מלווה על ידי קצין משמר הלגיון , שעזב מיד את החדר . מר ויינגרטן סיפר לנו , שהורשה להצטרף אלינו לתפילת קבלת שבת . אף על פי שהייתה כאילו מעין מחיצה שעמדה בינו לבנינו , עברנו על מידותינו , וכיבדנוהו לעבור לפני התיבה . הוא נענה לנו מיד : פתח והתפלל בנימה של עצב ובנוסח ירושלים העתיק והמקובל . כשהגיע בתפילתו לשירו של ר' שלמה אלקבץ " לכה דודי , " רטט קולו ברטט של כאב ויגון עד אין קץ , וכשפתח ואמר : " מקדש מלך , עיר מלוכה , קומי , צאי מתוך ההפכה" – געה בבכי כתינוק , ודמעותיו זורמות על לחייו . כולנו הזדעזענו . אף שלא הסכמנו לדרכו הפוליטית , הרגשנו באותו רגע של חוויה קמאית את אהבת ירושלים , שפרצה מלבו הפצוע . ידענו , כי על הכול מכסה האהבה , אהבת ירושלים שבין החומות , שהייתה תוכן חייו של ר' אברהם מרדכי ויינגרטן , איש ירושלים .
אל הספר