מתוך ההפיכה

ליל שבת , כ' אייר תש"ח אנו – בבית הספר הארמני , מצפים לבואה של ועדת הצלב האדום . ב 9 : 00 בלילה הופיעה ' משלחת מלאכי חבלה , ' רופאים ערבים , ובראשם ד"ר – כנען וד"ר דג'ני , ואתם אחד מאנשי הצלב האדום , שלמעשה עשה כל אשר אמרו לו הרופאים הערבים . הרופאים הערבים עשו בנו כבתוך שלהם : פצועים קשה נשלחים לעמאן , ופצועים קל משוחררים העירה , ואין מי שיעצור בעדם . גם רופאינו נוצחו על ידי הערבים , שרימו אותם פעמים רבות . הועברנו , 51 פצועים המיועדים לשבי , לחדר בידוד . וכל הזמן – ביקורת , ושוב – ביקורת , ושוב – ביקורת , האם לא נמלט איזה פצוע ? האם שבור רגליים לא קפץ מבעד החלון של הקומה החמישית ? באותו ליל שבת ראשון לשבי , שהיינו מוטלים בו , מצפים לגורלנו , בין חומות המנזר שבעיר העתיקה של ירושלים – פרצה מפינו תפילת ליל שבת חרישית . התפללנו תפילה , שלא פסקה מאז ועד עתה : " מקדש מלך , עיר מלוכה , קומי , צאי מתוך ההפכה ! " התפללנו , שתרום קרננו , שנהיה ראויים לנס גדול , נס גאולתנו ופדות נפשנו . פרצנו בשירה אדירה . המילים זינקו מן הלב . שירי מולדת ושירי מלחמה הושרו בדחילו : " אשר טיפת דמינו שם ניגרה ,...  אל הספר