זכור אזכור

הזיכרון הראשון של הרב שאר ישוב כהן מילדותו , קשור בראי"ה קוק . וכך נוהג הוא לספר : " בחודש מנחם אב תרפ"ט , בזמן מאורעות הדמים בירושלים ובחברון , גרנו בירושלים בבית , שהיה שייך לרבי עמרם אבו רביע , בשכונת נחלת אחים ליד שכונת שערי חסד . מפחד פגיעות הערבים – נלקחו הנשים והילדים לבית מבטחים במרכז העיר . אבא ואמא זצ"ל לקחו אותי ואת אחותי , לימים הרבנית צפיה , לבית הרב במרכזה של ירושלים , ושהינו שם מספר ימים . באותם ימים אירעו הפרעות בחברון והטבח הנורא של בני הישיבה הי"ד . מובן , שכילד קטן – לא הבנתי מה קורה בדיוק , אך את זאת אני זוכר : בכל הימים הרב קוק קירבני עד מאוד ושעשעני על ברכיו . והנה ביום שבת אחר הצהרים , לאחר סעודה שלישית , תפילת מעריב והבדלה , ניסיתי כמנהגי , מנהג ילד , להתקרב אל הרב שוב ולא יכולתי , כי פניו היו כלהבה , ועיניו הנפלאות מלאו דמעות . הוא התחיל ללכת בחדר מצד אל צד בצעדים מהירים וחותכים , וכמין נהמה פרצה מגרונו , והמילים שבקעו בצעקה היו : ' הרנינו גויים עמו , כי דם עבדיו יקום , ונקם ישיב לצריו , וכפר אדמתו עמו' ( דברים לב , מג . ( כך פעם אחר פעם תוך כדי הליכה , כמעט ר...  אל הספר
שאנן : המכללה האקדמית הדתית לחינוך - הוצאה לאור