זכורים ושמורים בלבנו , לבם של בני הבית , רגעים נפלאים של חסד ושל עלייה , בשעות הבוקר המוקדמות . לאחר תיקון של חצות , סמוך לשחר , היה אבא יושב ספון בהיכלו , שקוע בעולמות העליונים , ונכנס לפרדס המסתורין והסוד , כשמפיו בוקעת שירה נפלאה , ניגונים שלא מן עלמא הדין , ניגוניו היו מלאים דבקות וערגה עד כלות הנפש . אמא היתה , לעתים , ניצבת מאחורי הדלת ומקשיבה ועל עיניה דוק של דמעות . אנו , הילדים , התעוררנו , לפעמים , והקשבנו משתאים ומלאים יראת הכבוד . לעתים הבחנו ליד חלונות הבית שהיו פתוחים לרחוב הסמוך , בקבוצה קטנה של אנשים משכימי קום לתפילה של שחרית , כשהם מצטופפים ליד החלונות ומקשיבים מרותקים לתפילתו נגינתו וקול תורתו של הרב הנזיר . הרב שאר ישוב כהן , "בית אמי"
אל הספר