ג. הסיף המוסלמי בתרבותם של יהודי מרוקו

הביטוי " סיף מהנוד" נלקח על ידי המחבר יוסף אלבאז מהמשלב הגבוה של השפה הערבית ומשיח בעל גוון ספרותי . מכאן השלכותיו על המבנה הרטורי של הקצא , הכתובה במשלב בינוני של הערבית המדוברת על ידי מוסלמים תושבי מרוקו . אין בקצא אפיונים מובהקים של שפה יהודית מלבד הזכרת " שמע . " אותה חרב המכונה " סיף מהנוד" לא הייתה מצויה כלל במרוקו , והחרבות של המוסלמים לא היו יצוקות מברזל הודי . על פי מאמרו של בוטין ( Buttin ) על החרב והפגיון בתרבות החומרית של מרוקו , קנו תושבי מרוקו את רוב להביהם מצרפת , מספרד ומאיטליה . הלהבים מברזל הודי היו מצויים יותר אצל הבדווים והמוסלמים הווהאבים של סעודיה , לעומת תושבי חג'אז ומכה שנמנעו מלרכוש כאלה . במרוקו הייתה נפוצה חרב מסוג ח' " נז'ר" , ( anzerkh ) פגיון בעל להב בצורת מגל המכונה " מח'לב א סבאע" . ( m khleb sba-es )‘ על פי בוטין , לכינוי הזה הייתה אחיזה במציאות , שכן השתמשו בלהב כזה להמית פצועים בשדה הקרב . המנצחים העבירו את הלהב כמה פעמים בין צלעות המנוצחים . כך שפגיון כמו ח' " נז'ר" מצטרף אסוציאטיבית לאכזריות המנצחים המוסלמים כלפי אויביהם או כלפי קרבנותיהם . בוטין מו...  אל הספר