התורה מצווה בכמה מפרשיותיה על החקלאי הישראלי לתת חלק מיבולו וממשק החי למקדש ולמשרתיו הכוהנים והלוויים . מערכת החובות הזאת מורכבת משני סוגים עיקריים של מסים . הסוג האחד הוא המעשר : מס שנתי ( על הרווחים – היבול החדש ) בשיעור יחסי קבוע של עשרה אחוזים . הסוג האחר הוא מתנות ' ראשית . ' סוג זה של מתנות הוא במהותו מעין קורבן הודיה על היבול החדש ואין לו שיעור מדויק – בדרך כלל יחידה אחת . הלכה למעשה , פעמים שמתנת הראשית גם היא מתנה שנתית – כך הם הביכורים מן הפירות החדשים וראשית הגז מן הצאן – ופעמים שהם מתנה חד פעמית – כך הבכורות ( מן האדם ומן הבהמה ) ופירות השנה הרביעית ( שהם למעשה הפירות הראשונים של האילן . ( סוג שלישי של מתנות הוא המתנות לעניים שמהותן צדקה , מהן ניתנות באופן יזום כמו מעשר עני והפאה , ומהן מתנות שבדיעבד כמו הלקט והשכחה . הפרשת תרומות ומעשרות היתה חלק מעשי חשוב מאוד בחייו הדתיים של היהודי הממוצע בשלהי תקופת בית שני , בראש ובראשונה בגלל משקלה הכלכלי . לא בכדי בחר אד סנדרס , בין השאר , את תחום המסים והתרומות כדי לתאר באמצעותו את ' היהדות הרגילה' ( Common Judaism ) של אותה התקופה ...
אל הספר