המדרש הסמוי בין המגילות למשנה

שתי הדוגמאות שנידונו כאן מלמדות שלפעמים גם טקסטים שסגנונם רחוק מלשון המקרא בנויים למעשה על שלד של רצף פסוקים במקרא . גילוי זה עצמו מאפשר לעמוד טוב יותר על האופן שבו פירשו המחברים הקומראנים את הפסוקים , כי הם אלו שיוצרים את האסוציאציות שמכתיבות את צירופי העניינים למארג אחד . העובדה שהטקסטים הללו אינם מזכירים בדרך כלל את הפסוקים שהם מושתתים עליהם , ובמקרים מסוימים ( כמו בסעיפי חוקת העונשים ) אף ייתכן שניסוחן של ההלכות באמת לא נעשה על רקע הפסוקים דווקא , עושה את התופעה הזאת מעניינת במיוחד , כי היא מלמדת לא רק על היצירה הספרותית ההלכתית הקומראנית , אלא גם על דרך החשיבה וארגון הזיכרון של החומרים . הטקסט המקראי היה כנראה שגור בפיהם ובזיכרונם של הכותבים הקומראנים , ושימש אפוא בעבורם בסיס טבעי ויתד לתלות עליה את החומרים הפרשניים והחוקתיים האחרים שנוצרו בעדה ונוגעים לאותם נושאים . תופעות ספרותיות ופרשניות דומות לאלו שעמדתי עליהן כאן אנו מוצאים לאחר מכן גם בספרות התנאים . הצורה הפשוטה והמוכרת יותר היא רצף של משניות שעוקבות אחר פרשה בתורה אף שאינן בדיוק מדרש הלכה . הדוגמה המפורסמת לקבוצת משניות כ...  אל הספר
מוסד ביאליק