מורות בעלות תחושת מסוגלות גבוהה תיארו תרבות תקשורת פתוחה וגלויה שהנהיגה המנהלת בבית הספר . המנהלת פירטה למורות את ציפיותיה , את ערכיה ואת דרישותיה באופן ברור , גלוי וחד-משמעי . העובדה שהמורות ידעו מה מצופה מהן נסכה בהן ביטחון . עם זאת , אין מדובר בהוראות חד-צדדיות . להפך , בהירות המסרים וגישתה הפתוחה של המנהלת אפשרו לקיים דיאלוג הוגן בנושא מסרים אלו . המנהלת אפשרה למורות לבקר את מדיניותה ואת תפיסותיה , ובכך העבירה להן שדר של כבוד למקצועיות שלהן . במקרים שהשתכנעה בצדקתן , הודתה המנהלת בטעותה ושינתה את גישתה . התנהלות זו עודדה את המורות לחשוף לפני המנהלת את כישלונותיהן . הכישלון לא נתפס כדבר הראוי לגינוי , אלא כמקור ללמידה ולשיפור העשייה החינוכית . בין המנהלת למורות התקיים דיאלוג הדדי ורציף שחיזק את ביטחונן בערכן המקצועי . בעבודתן הרגישו המורות שהן זכו למשוב מתגמל ראוי מצד המנהלת . למשוב זה היו כמה ביטויים : ראשית , המנהלת נתנה להן משוב מילולי חיובי ורציף כל השנה . משוב זה היה להן קנה מידה להערכת הישגיהן המקצועיים והיה " הדלק המניע" לעבודתן . ביטוי שני למשוב מתגמל בעיני המורות היה העובדה...
אל הספר