אילו חוויות אישיות מתעוררות במטפלות במפגש עם תוקפנות של ילדים ? כיצד הן יכולות לבסס ולשמר את היחסים הטיפוליים החמים ולסייע למטופלים להשתנות , אם מתעוררים בהן רגשות מורכבים ומחשבות עוינות כלפי הילדים , כלפי המורים , כלפי ההורים ואף כלפי עצמן ? הטיפול באוכלוסייה תוקפנית מעורר פעמים רבות רגשות מורכבים לא רק בקרב המורים וההורים , הנמצאים בקשר יומיומי עם הילד , אלא גם בקרב המטפלים הנפגשים עם הילד ביחידות , פעם בשבוע , בחדר הטיפול המוגן . הספרות הכללית בפסיכותרפיה מאירה את החשיבות ואת ההשפעה של רגשותיהם המודעים והלא-מודעים של המטפלים כלפי המטופלים שלהם , שלרוב מכונה " העברה נגדית" . ( transference-counter ) נושא זה רלוונטי במיוחד בטיפול באוכלוסייה תוקפנית , מכיוון שהמטפלים עשויים להיות בסכנה של פגיעה אישית . כאשר ילדים מתנהגים בתוקפנות , המטפלים עלולים לחוש עצמם דחויים ולהגיב בדחייה כלפי הילדים . הם יכולים לחוש כעס כאשר הילדים נלחמים בהם או מכניסים אותם למערכת יחסים של מאבקי כוחות או הרס . אם מאמציהם לסייע לילדים אינם מצליחים , או שהילדים אינם נענים או אף מתנגדים לקבל עזרה , המטפלים עשויים ל...
אל הספר