" מאז גיל 12 אני זוכרת את עצמי " ... משפט זה נחקק בזיכרוני מאז היותי בת , 12 והחלטתי לאמץ אותו לאחר שקראתי אותו ב'פתח דבר' בספר כלשהו , שלצערי אינני זוכרת את שמו . מרבית זיכרונותיי עד אותה תקופה נשארו מאחור , וחוויותי מאז ואילך נשתמרו טוב יותר . עם כתיבת ספר זה חשבתי לעצמי , עד כמה עשויות חוויות המתועדות בספרים להטביע את חותמן עלינו ולעצב את חיינו . במשך שנות התבגרותי גיליתי כי העיסוק באמנות אפשר לי להביע את עצמי , ויצירות האמנות שלי מאותם ימים הכילו את חוויותי האישיות ותיעדו את עקבות הזמן . עם תום לימודיי במדרשה למורי אמנות ברמת השרון עבדתי כשנתיים בהוראת אמנות לילדים ולנוער בעלי צרכים מיוחדים ומצאתי עניין בחוויות שלהם שבאו לידי ביטוי בציוריהם . תכנים עמוקים מעולמות פנימיים נחשפו בפניי אך לא ידעתי כיצד להבינם . אז החל המסע שלי לעבר עולם הטיפול באמנות . הצורך העמוק לעזור לילדים , לנוער ולמבוגרים , בין השאר כדי שלא יצטרכו להשאיר את זיכרונותיהם מאחור , הניע אותי ללמוד במסלול להכשרת מטפלים באמנות . שם , במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין , רכשתי מקצוע , ובו בזמן חוויתי תהליך אישי ומשמעותי...
אל הספר