אין בנמצא נתונים שנאספו באופן מובנה ושיטתי על שיעור בוגרי הייעוץ החינוכי המסיימים את התואר השני ומחליטים כי אינם מעוניינים להשתלב במקצוע , וכן על אותם יועצים שלאחר שנת עבודה אחת במקצוע אינם ממשיכים בו . בשל העדר הנתונים נמנעת ההשוואה לבוגרים במקצועות קרובים , כגון פסיכולוגיה ועבודה סוציאלית , על מנת להבין אם מדובר בתופעה נורמטיבית או ייחודית לייעוץ החינוכי . מן המחקרים שהוצגו לעיל על המידע המועט שיש לנרשמים ללימודי ייעוץ על המקצוע מצד אחד , ועל שכיחות חוויות הפשרה והוויתור המאפיינות את תלמידי הייעוץ באוניברסיטאות מצד שני , ייתכן כי מדובר בתופעה ייחודית לייעוץ . אם כך הוא הדבר , מנהיגות הייעוץ אמורה לתת את הדעת על " ההון האנושי" של המקצוע ולהקדיש תשומת לב מיוחדת לשלב קבלת הסטודנטים לתואר שני בייעוץ חינוכי ולתהליך ההכשרה ופיתוח הזהות המקצועית במהלכו . במסמך שנכתב לקראת דיון בוועדת החינוך , התרבות והספורט של הכנסת בעניין המחסור בפסיכולוגים ויועצים ( הכנסת , מרכז המידע והמחקר , , ( 2010 הוצגו מאפיינים ארגוניים המביאים למצב שבו המסיימים תואר שני בייעוץ חינוכי אינם מעוניינים לעסוק במקצוע ופו...
אל הספר