היחסים המרחביים הנלמדים ראשונים הם יחסים הממקמים אובייקט אחד "( "figure ) ביחס לאובייקט אחר . "( "ground ) לדוגמה : הצלחת " על" השולחן , הכדור " מתחת" לכיסא , המפתחות " בתוך" הקופסה . היחסים המרחביים הללו מתארים את היחסים שבין האובייקטים השונים במרחב , ללא מסגרת התייחסות חיצונית . פיאז'ה ואינהלדר ( Piaget & Inhelder , 1956 ) כינו את ההתייחסות 4 תופעה דומה מתרחשת בתפיסת הזמן : זמנים בעבר הרחוק ובעתיד הרחוק נתפסים כהומוגניים יותר ( דהיינו - כאילו הם עמוסים פחות באירועים ) וכקרובים יותר זה לזה בזמן . לנקודות ציון כנקודות המארגנות מספר מצומצם של יחסים מרחביים בשם " פרספקטיבה טופולוגית" . ( tpoplogical" perspective )" אחרי גיל חמש שנים בערך , ילדים יכולים להביא בחשבון את נקודת הראות של הפרט המתבונן במרחב , ולתאר אותו מרחב מנקודות ראות שונות . נקודת הראות מהווה מסגרת התייחסות חיצונית לתיאור היחסים המרחביים שבין העצמים השונים . להלן דוגמה לתיאור של אותו מקום מנקודות ראות שונות : " אם מגיעים מהכיכר , הבית נמצא מימין לחנות הפרחים ומאחורי תחנת האוטובוס . לעומת זאת , אם מגיעים מגינת המשחקים , הבי...
אל הספר