סיומו של ספר

סוף הוא תמיד התחלה של משהו חדש , שנבנה על מה שכבר נכתב בעמודים הקודמים . הספר מוליך את הקורא במסע מרתק המקיף את עולמם של מורים למתמטיקה בבית הספר היסודי ובוחן אותו מנקודות מבט שונות ומגוונות . המסע התחיל במסה על טווח הציפיות האפשריות ממי שמלמד מתמטיקה בבית הספר היסודי , והמשיך דרך ארבעה שערים , שכל אחד מהם מהווה מרכיב בסיסי בעולמו של המורה : שער ההכשרה , שער הידע , שער ההוראה ושער האישיות . בעקבות מסע זה אפשר להעמיק ולהתבונן באותן נקודות המשיקות לעולמו של כל מי שעוסק בהוראת מתמטיקה בבית הספר היסודי , בהכשרת מורי מתמטיקה לבית הספר היסודי , בחינוך מתמטי או בכל תחום שמתחבר להוראת מתמטיקה בבית ספר יסודי . הציפיות בהשראת משאלתו של לי שולמן שהוזכרה במבוא - ״מי שיכול - עושה , ומי שמבין - מלמד״ - אולי לא מתגשמות במלואן בהוראת המתמטיקה בבית הספר היסודי , אך בהליכה בין השערים ניתן להבחין בהבהובים מאירים של רצון ותקווה לשיפור ההוראה , החל משלב ההכשרה וכלה בהתבססותו של המורה כדמות מפתח בהוראת המתמטיקה בבית הספר היסודי . כשם שהתחלנו מסע זה בשיר , כך גם נסיים אותו , בקטע מתוך שירו של יהודה עמיחי , “...  אל הספר