נשמת אפה של האמפתיה והכוח המוסרי האמור להניע אותה הוא " מתן תרומה" לנפש הזולת מתוך כבוד ואהבת הבריות , בין אם אלה נובעים מציווי אלוקי או מתפיסה הומניסטית של החיים ( להרחבה ראו בובר , תשל"ג ; יובל , ; 1987 לוינס . ( 2004 תפיסות אלה מרחיבות את עמדתו של הלל הזקן , שקבע כי " מה ששנוא עליך - לחברך לא תעשה" ( תלמוד בבלי , מסכת שבת , דף לא , עמוד א , בתרגום מארמית . ( עזרה לעני במצוקה כדי לספק לו את צורכי הגוף היא יסוד ערכימוסרי החוצה אידאולוגיות ותורות חיים ( להרחבה ראו דויטש , כסלו ולאו , , ( 2010 ואילו אמפתיה היא מתן סיוע ותמיכה לנפשו של הזולת . וכמו במתן תרומה חומרית , היא חייבת להתבסס על כבוד לזולת ועל רצון לסייע לו להגיע לעצמאות . לפי ההלכה , חסד גדול יותר של צדקה הוא אם " ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול" ( רמב"ם , משנה תורה , ספר זרעים , הלכות מתנות עניים , י . (
אל הספר