פרק תשיעי תודעת המציאות בחלום ובהקיץ

תודעת המציאות בעת החלימה לא נידונה אצל פרויד כחלק מ"עבודת החלום , " אף שבלא תודעה או הרגשה של מציאות בזמן החלימה , היו חלומות השינה נחווים כחלומות בהקיץ , המוכרים כהזיה , כלומר נתונים בתוך ההקשר של המציאות שמחוצה להם . לתודעת המציאות בעת החלימה יש אפוא תפקיד מרכזי בעיצוב החלום . אנסה להתחקות על תודעה זו ולעמוד על הנחותיה . ההרגשה של החולמים שהם שרויים במציאות היא שמשכה פילוסופים לדורותיהם , ועד ימינו אלה , לעסוק בתופעת החלימה . הפילוסופיה רואה במצב זה הזדמנות לשפוט את מהימנותה של תודעת המציאות בכלל . אנקוט כאן גישה אחרת : במקום לשאול באילו תנאים , אם בכלל , תודעת המציאות משקפת מציאות לאשורה , אשאל כיצד המציאות נתונה , על אילו הנחות נשענת התחושה שאנו שרויים במציאות , ואם יש הבדל בין תודעת המציאות בהקיץ לבין זו שבחלום . אחת השאלות המרכזיות של תורת ההכרה היא מה ראוי לסטטוס של " מציאות , " מה מצוי . האם ניתן לקבוע מציאות , ואם כן - כיצד , לפי איזה קריטריון ? מה ניתן לראות כנתון שאין להטיל בו ספק , ומה ניתן לגזור מנתון זה ? החלום , מבחינת התודעה בהקיץ , הוא אשליה בעת השינה . אשליה היא תודעה...  אל הספר