התכונה המיידעת בחשיבה שבחלום מאוחדת אפוא עם נושאה בהיותה פן שלו , אך אם המיודע אינו נבדל ממנה , אין מקום לטענה על יידוע , כלומר על הכללה על בסיס תכונה . אם התכונה והדבר , המיידע והמיודע , הפרטי והכללי , אינם מובחנים - הרי אין כל משמעות למיזוג . בתנאים כאלה אין חשיבה כלל , אין אמירה או קביעה לגבי משהו , המחייבת הבחנה של "המשהו" מהאמירה . ננסה לבדוק מהו הדבר או האובייקט , היינו הנושא המיודע ( כלומר שהנשוא מוסר עליו מידע , ( בחלום על הידיד . ר' הידיד ר' הוא נושא החלום , המיודע על ידי הדוד , זקנו וטיפשותו . בחלק הראשון , שהוא ידיעה המאורגנת לאחר היקיצה כמשפט , הידיד הוא נושא הידיעה , נושא המשפט . כבר ראינו שהדוד נאמר על הידיד כמעין תכונה שלו , כאשר הדוד כרוך בתכונתו שלו , הטיפשות , וכך מעביר אותה לידיד . אילו הייתה הידיעה מנוסחת כך : " הידיד ר' טיפש , " או " הידיד ר' הוא כמו דודי , " כי אז היה לפנינו משפט תקין שבו הידיד עשוי להיות הן עצם ראשוני והן פרט הלוקח חלק בפרוטוטיפ , כגון חוקר יהודי באקדמיה . אך משפט כגון זה המהווה את הידיעה בחלום , אינו מתקיים בלשון מושגית בהקיץ , כיוון שדבר פרטי מ...
אל הספר