נשוב כעת לשאלה אם הידיד ר' והדוד יוסף , מחלומו של פרויד , עשויים להתאחד בהיות שניהם בני אדם , פרטים של אותו עצם משני , למשל במהלך הלוגי הבא : ידידי ר' הוא אדם . דודי יוסף הוא אדם . לכן ידידי ר' הוא דודי יוסף . המסקנה אינה נכונה , מפני שעצמים משניים - מין וסוג - מניחים התפרטות לעצמים ראשוניים , היינו לעצמים נבדלים , ולכן הפרטיים הכלולים בהם דווקא אינם יכולים להתאחד מעצם היותם שני עצמים פרטיים , בלי כל קשר לתכונותיהם . כלומר מבנה המחשבה המעצם ( ההופך את הפרטים לעצמים ) מוציא מראש אפשרות של אחדות או מיזוג של פרטים . הנושא והנשוא מעיקרא אינם זהים ; האוגד אינו מציין שקילות . הוא מציין שהנושא הוא הנשוא במובן מסוים , אך בכך אין החשיבה המעצמת האריסטוטלית מיוחדת . ייחודה הוא באופיים של הנושא ( הפרטי ) והנשוא ( הכללי , ( והאופן שבו הפרטי כפוף לכללי , אשר הוצגו לעיל בקווים כלליים . התכונות או " המקרים , " בלשונו של אריסטו , אף הם כלליים בהיותם נשואים , בהיותם מיידעים , אך כלליותם אינה בהכלת העצמים , אלא בהפיכתם למיוחדים באמצעות כללי השייך למערכת כלליים אחרת - מערכת ה"תכונות" ( בשונה מהמערכת ההירר...
אל הספר