העצמים המשניים , מינים וסוגים , הם המגדירים את העצם הראשוני ( הסוג מגדיר גם את המין . ( כדי להגדירו עליהם לומר מהו , לציין את מהותו . לכן על העצמים המשניים והעצם הראשוני להיות זהים . ובלשונו של אריסטו הם " סינונימים" ( נרדפים ) ( אריסטו , " הקאטיגוריות , ( 33 א 3 , " ולפיכך אריסטו מכנה גם אותם " עצמים . " אך הגדרה - כמו גם כל נשוא , כל מה שנאמר על הנושא - אינה מקיימת זהות עם הנושא , והיא כללית ממנו , שהרי הנושא כפוף לנשוא 8 המין הוא " יותר עצם" מן הסוג , לשיטתו של אריסטו . כיוון שהוא מיטיב להגדיר את הפרטי , הוא פחות כללי ( ראו אריסטו , " הקאטיגוריות , ( 7 ב 2 , " כלומר הסיבה לכינוי " עצמים" שאריסטו מעניק למינים ולסוגים , היא אכן היותם מגדירים את העצם הפרטי , מהווים את מהותו , שווים לו . במובן מסוים ( נושא ונשוא משמשים כאן במובנם הרחב ; שניהם עשויים להיות מורכבים מיותר ממילה אחת . ( המשפט כולו , לפי מובן רחב זה , מורכב מנושא , נשוא ואוגד . הפרטי יותר , הנושא , כפוף לכללי יותר , הנשוא , ובמובן זה כל שנאמר על הנושא הוא כללי יותר מן הנושא . העצמים המשניים ( המין והסוג ) אינם פרטיים אלא כלל...
אל הספר