אני מבקשת לאפיין כאן את החשיבה היומיומית הממשית ( לעת עתה בהנחה שבבסיסה של חשיבה זו מונח העצם . ( הרפלקסיה של אריסטו על חשיבה מעין זו תהיה מסייעת בלבד , כלומר היא לא תשמש כאן לא כהוכחה ולא כסמכות פוסקת לגבי החשיבה שבפועל , ואפילו לא לגבי המהלך ההגיוני של חשיבה מעצמת ( היינו חשיבה שהופכת את האובייקטים שלה לעצמים . ( אם כן , יש לבדוק אם " זה" ביומיום , במובנו הבסיסי , אינו מה שעליו ניתן להצביע , כלומר אם אינו פשוט מה שנתפס בחושים . אך הרי המצע הסובסטנציאלי - פוטנציאל ריק , היינו היכולת לשאת ריבוי של תכונות - איננו נתפס בחושים , ואילו בריבוי ( בתכונות , ב"מקרים ( " אין הדברים זהים , כלומר לא בשל ייחודם הם בגדר " זה . " " זה" עשוי להיאמר באותה מידה על כל הנתפסים , יהיו שונים זה מזה מכל בחינה אחרת , ובלבד שניתן להתייחס אל כל אחד מהם כאל יחידה , ולהצביע עליו " ) זה" במובן משני הוא כינוי רומז ליחידות משמעות לשונית , מעין הצבעה לשונית . ( וכי אין מספיקה לשם כך אותה מידה של קביעות שמקיים שלם מאורגן ( גשטלט , ( 4 " אין עצם ראשוני אחד יותר עצם מאשר עצם ראשוני אחר . אין אדם מסויים יותר עצם מאשר שו...
אל הספר