הדיון הציבורי בשאלת היהודים חדל למעשה בשנים שלאחר פיזור הסנהדרין , שכן ידו הקשה של הקיסר הרתיעה מלקיים דיון בנושא . רק עם תבוסת נפוליאון ב 1815 שבה ועלתה שאלת היהודים לתשומת הלב הציבורית . הידרדרות מצבם במרכז אירופה באותם אזורים שבהם ניתנה אמנציפציה ולאחר מכן נשללה שוב , עוררה עניין מחודש אצל הצרפתים . לעניין זה תרם גם מועד חידושה של הפקודה משנת , 1808 שעמד לחול בשנים הראשונות של המלוכה , והדיון בו התפתח לכלל עיון רחב יותר במצב היהודים בצרפת . שארל ז ' וזף בייל , ( Bail ) שהיה קודם לכן אחראי על האדמיניסטרציה בממלכת וסטפליה הבונפרטיסטית , היה הראשון שפרסם בתקופה הבתר נפוליאונית ספר בגנות חוסר הסובלנות והאפליה המשפטית כלפי יהודי פרנקפורט , המבורג , לובק ( Lubeck ) וערים חופשיות אחרות . הוויכוח הציבורי שהתלהט בעקבות הספר בשאלת התאמתה של היהדות לחובות אזרחיות נמשך כמה שנים , והתמקד בהשתנותה של יהדות צרפת ובקצבה האטי של השתנות זאת . חששות מפני מכשולים לכאורה שמציבה הדת היהודית נשמעו חדשים לבקרים הגם שרוח הדיונים הייתה חיובית בדרך כלל . בדיונים אלה הוזכרה פעמים רבות מספור הסנהדרין של פרים ....
אל הספר